לינה אחותנו היקרה כמו סרט עוברת לנגד עיניי מסכת חייך, שזורה תמיד בשאיפותיה וצרכיה שלהחברה: המשפחה בה גדלנו, הקהילה, התנועה, קיבוץ גבעת חיים, המשפחה שבנית ואהבת, החברה אותה אהבת והיא החזירה לך אהבתה. הגוף בגד בך. אך רק לפני מספר ימים עשית מאמץ אחרון לתקשר ולהקשיב לדבריי וכך לשמור על פתיל החיים. זכרת ארועי עבר חשובים, ארועי משפחה וקיבוץ והתיחסת אליהם, לפחות בנענוע ראש. ידעת להעריך את דאגתם ועבודתם המסורה של עובדי בית שקמה וידעת להעריך את יחסה האוהד של הסביבה והחברות האוהבות שבאות לחזק אותך בשעותייך הקשות. היית מאושרת וגאה לשמוע על הישגיי בנותייך והתקדמותם של הנכדים. גדלנו במשפחה מרובת ילדים כשלכל אחד מאיתנו תפקיד ותרומה ייחודית למרקם המשפחתי, ולעיצוב דרכינו. כבר בגיל צעיר החלה לינה לעבוד כעוזרת גננת. למשפחה זה היה אז הכרח קיומי. אך לינה ראתה בעבודתה יותר מכך – מקצוע ושליחות בפעילותה בגן ילדים יהודי בעיר הולדתה מערבסקה אוסטרכה, ובפעילותה בתנועת הנוער "תכלת לבן". אנו זוכרים את אהבתה לילדים ונוער ואת אחריותה בעבודה החינוכית היומיומית, אשר הקנתה לה שם ועשתה אותה אהודה בתנועה ובאוכלוסיה היהודית בעיר. עם עלייתה ארצה בשנת 1934 והצטרפותה לגבעת חיים, היתה לינה מופת ודוגמא למימוש הרעיון הציוני והחלוצי, בנין החברה האחרת, החדשה. אינני שוכח שעם עלייתנו ארצה, מאוחר יותר, בשנת 1938 ביקרנו בגבעת חיים ולינה עדיין גרה באוהל. כמה שמחה ומאושרת היתה להסביר לנו את שיטת החינוך והעבודה "בגן מעורב" והשלכותיו החינוכיות והחברתיות. חשנו שלא העבודה בלבד היתה חשובה ללינה אלא גם השתלבותה בחברה הקיבוצית הנבנית, למענה פעלה. יחד עם סגל ז"ל בנתה לינה משפחה ובית חם שנעים לבקר בו. מביקורי אצלם זכורות לי שיחות רבות בעינייני דיומא, על חינוך, על משפחה ועל בעיות החברה. היתה זאת תמיד שיחה נעימה ונינוחה שהשרתה אווירה תרבותית וגרמה לנו אושר והתרוממות הרוח. מהאחים – זאב אבי וחנן . ביום ההולדת 69 של אמא כתב לה אבא שיר: עם רבות ימי רבה אהבתי לך אילה. אילתי בשמלת חג ובסינר עבודה בצער ובנחת ברוגז ובפיוס בקול מתנגן ובשיח נבון במבט שובב ובצחוק צלול בחיוך ובחיבוק ובקורטוב פינוק בכל אלה אהבתיך על ט"ס זהב שנותייך מס אהבה אניח ומלוא הלב איילתי.