סבתא נולדה בשנת 1926 בעיר אוסורנו שבדרום צ'ילה וגדלה בעיירה פורנקה. היתה זו עיירה עם מעט חנויות, מכוניות לא היו והאנשים רכבו על סוסים או נסעו בכרכרות. בעיירה לא היתה אף משפחה יהודית ולאה והוריה היו רחוקים מיהדות וממסורת. בבית היה תנ"ך בספרדית וסיפורי התנ"ך היו הסיפורים שלאה גדלה עליהם. סבתא סיימה את בית הספר העממי בעיירה ועברה לאוסורנו, כדי ללמוד בתיכון. היא היתה ספורטאית מצטיינת וסולנית המקהלה של בית הספר. בהיותה בתיכון היתה סבתא חברה בתנועת הצופים, שם עזרה לילדים שהתקשו בלימודים וכך נוצר הקשר עם היהדות. עם סיום התיכון נישאה סבתא לעמנואל ולזוג נולדו שני ילדים: גדעון ואלישבע. כעבור זמן עברה המשפחה לעיר הבירה סנטיאגו ושם עבדה סבתא כמזכירה רפואית בקליניקה הישראלית, מוסד בריאותי של הקהילה היהודית , שטיפל במשפחות נזקקות. בשנת 1962 החליטה המשפחה לעלות ארצה, לקיבוץ רמת רחל, ולאחר מספר חודשים עברה המשפחה לגבעת חיים, כאן מצאה סבתא את ביתה. למרות קשיי השפה, סבתא תקשרה עם הסובבים והשתלבה היטב בחיי הקיבוץ. עבדה בלול מספר שנים ולאחר מכן עברה למתפרה, שם נתנה ביטוי למלוא יכולותיה וכישוריה. סבתא עבדה במתפרה למעשה עד יום אשפוזה. סבתא התאלמנה בשנת 1983 ולאחר תקופה היא ואריה בנו בית חם שהיווה מרכז תוסס ומלא שמחה לשתי המשפחות גם יחד. זכורים לכולם מפגשי "שבת בצהרים," שהפכו למסורת ארוכת שנים והיוו נקודה מלכדת למשפחות הענפות. למרות שבשנים האחרונות מצבה הבריאותי של סבתא הלך והתדרדר, תמיד הקפידה לקיים קשר שוטף עם המשפחה והנכדים הפזורים בארץ. תמיד נזכור את סבתא כאישה חמה ומלאת חיים, שמתבלת את משפטיה במילים בספרדית עם מבטא שסירב להיעלם גם אחרי 40 שנה. למרות שחיית חיים מלאים וארוכים, צר לנו שלא תהיי פה אתנו גם בשנים הבאות. 

אוהבים אותך תמיד. המשפחה