על יצחק ז״ל כותבת המשפחה: אבא נולד ב־28 בדצמבר, שנת 1905 ,באחוזה כפרית בהונגריה, בה היה אביו מנהל האחוזה. הבית היה מסורתי קיצוני אדוק, השפה המדוברת היתה, יידיש, כל זמן שאביו היה בחיים. בהיותו בגיל ארבע התחיל ללמוד ב״חדר" ובהיותו בן 6 הלך לבית ספר עממי של המדינה. בהיותו בגיל 10 נפטר אביו והמשפחה )שהיו בה 8 ילדים( עברה לחיות בעיר דברצ׳ן. המצב הכלכלי בבית היה קשה. בשנים אלה היתה, מלחמת העולם הראשונה, שהקשתה על מצבם של כל האוכלוסין. הקהילה היהודית האורתודוכסית, אליה השתייכה משפחתו, היתה, תומכת בחבריה ובכך עזרה מאוד למשפחתו. עם הורדת המלוכה ב־1918 והשתלטות הקומוניסטים גברה האנטישמיות. היהודים, בעיקר יוצאי הצבא מביניהם, התארגנו להגנה עצמית ובמקביל התחילה גם פעילות ציונית. "…על ישראל ידעתי דרך התפילות שלוש פעמים ביום, וזה למעשה היה הקשר שלי אל הציונות; דרך הדת, דרך התפילה, דרך המסורת". בשנת 1922 גמר ללמוד מקצוע תפרות )קשור בסנדלרות(, אך בהיותו יהודי נמנע ממנו לעבוד במקצועו וכך נכנס לעבוד בתעשיית יין אצל יהודי שומר כשרות. בתקופה זו התחילו מתעוררות בו שאלות בקשר לדת. הקשר עם הציונות, אשר התחיל בתחילת שנות ה,־20 ,נמשך כל השנים, גם כאשר נדד בין הונגריה לרומניה וחזרה. בשנת 1930 הצטרף לקבוצת הכשרה, שם הכיר את יוסף רוזנברג, שהשתייך לקיבוץ השומר הצעיר ג׳ )היום ־ גבעת חיים(, בישראל. כאשר עלה ארצה, בשנת 1931 עבר מיד לקיבוץ השומר הצעיר ג׳, בתקווה שיהיה בעתיד הקרוב שייך לקיבוץ המאוחד. הוא הצטרף לקבוצה ששהתה אז בחיפה. כיוון שהבין ודיבר עברית נקלט בקלות בין חברי הקבוצה פרנטו, בן אהרון, בודה ועוד. בסוף דצמבר 1931 היה בקבוצת החברים הראשונים שעברו לחדרה. בהיותו בחדרה למד את מקצוע הסנדלרות, בו עבד באהבה עד ימיו האחרונים. במשך כל שנותיו בגבעת חיים היה תמיד ער ופעיל בנעשה בקיבוץ, בתנועה ובמדינה; כולל שליחות בקפריסין וקליטת הקבוצה ההונגרית פה ובקיבוץ פרוד. יהא זכרו ברוך!