בת 15 עלתה יעל מברלין. הכשירה עצמה ב "הדסה" לטפול בתינוקות והצליחה מאד. באה אלינו עם קבוצת הכשרה של ה "מחנות העולים", אחרי סיום בית ספר תיכון. צעירה, גבוהה ועדינת פנים, שופעת נעורים, דמות בולטת ביופייה. נאבקה עם חולשת גופה והסתגלה לעבודה, נכנסה למקצוע, התקשרה למקום, בנתה לה משפחה, השקיעה מאמצי נפש רבים בחינוך עצמה, כדי להשתרש בקבוץ, להבין אותו ולהועיל בו. 14 חודש נפתלה עם מחלתה ובתקופה זו נתגלתה לנו באופייה העז, במסירותה למשק, באהבתה העמוקה את הבית והחברה, בכוחה המופלא לשאת ולהאמין. אם ב"הדסה" ואם בבית עקבה אחרי כל המתרחש וחיה את שאלות המשק והחברה. בימיה האחרונים: פנים כחושים וחיוורים, ידיה צנומות, אך עיניה זוהרות, מפיקות מאוויים עזים לחיים. מתה בחולייה ב – כ׳ כסלו תש״ד, בת 24 במותה, הניחה אחריה את בעלה פרנטו, את בתה שולמית, אם, משפחה בקבוץ ובארץ. מתוך "צרור מכתבים", עלון הקבוץ, עין חרוד 149 באחד הימים הפסיקה יעל את עבודתה בבית הילדים לשעה קלה וניגשה לרופא לשאול אותו לסיבת חולשתה. לאחר שנבדקה חזרה לעבודה, כי הן צריך לעבוד. כעבור שעה קלה, לאחר שהרופא בדק את הדם בא וציווה עליה לעזוב מיד את עבודתה. מאז חלתה יעל במחלתה המסוכנת, שהרופאים לא נתנו כל תקוה להבראתה, התרגלו החברים למחשבה, שבאחד הימים תבוא בשורת קיצה. היתה רעננות מפליאה ברוחה שלא התאימה לגופה המדולדל. הפליא ביותר תאבון החיים שלה. כל הווייתה זעקה לחיים. אם כי מלאך המוות שכן כבר מזמן בגופה. היא לא רצתה להכיר כלל לא רק בקרבתו, אלא גם בקיומו. לא נזדמן לדבר איתה על עניני הקבוץ, אבל נדמה היה שאין לה עניין בשאלות אידיאולוגיות , אך קשורה היא בטבורה לקבוץ ולחיים בתוכו. היא באה לגבעת-חיים בהיותה נערה, וטרם עוצבה דמותה. המעבר מבית ההורים לקבוץ היה אצלה ישר ומהיר יתכן שדווקא זה המריץ את השתרשותה במקום. היא החליפה את בית הוריה בבית חדש, בקבוץ, והיא נקשרה אליו קשר בל ינתק. הרגשת הבית במקום היתה חזקה מאד אצלה, כעין חוויה ראשונית. בביקורי האחרון אצלה, העירה לי בנעימה של תרעומת : "אני מקנאה בך ובעקשנותך. הנה חזרת מבית החולים לאחר מחלה קשה ובכל זאת התחלת, לאחר זמן קצר, לעסוק בעבודות שונות. מדוע חסרה לי עקשנות זאת ?" באותו רגע הצצתי בגופה שנדלדל והרהרתי: וכמה עקשנות חיים נחוצה במצבה לדבר כל אשר דברה באותו ערב. דבריה שפעו אמונת עוז, שמחלתה היא רק ענין של מה בכך, וכי שוב תשוב להיות בריאה ואיתנה. מתוך גרונה דיבר צימאון החיים הלוהט המצוי רק אצל אנשים המתחילים, צועדים בדרך באמונה עמוקה. בצאתנו אמרתי למלווי, שבפני רצון כזה גם מלאך המוות יירתע, אם כי נדמה שהוא כבר פרש את כנפיו השחורות. בכח אל-אנושי טיפסה במדרגות והגיעה למיטתה כשחומה למטה מ- 36 ודפקה… הדופק חדל מדפוק בעבור מספר ימים. כך יעלו על משכבם רק אנשים בעלי אופי חזק.