סבא יחיאל
סבא נולד במושצ׳יסקה, עיירה קטנה בפולין,
סבא נקרא בשמו – יחיאל, על שם סבו,
מנהג שהיה נהוג אצל היהודים בפולין. אביו
של סבא נקרא הירש. בעברית – צבי, ואימו
נקראה ברכה. סבא ואחיו יצחק, היו בניה של
ברכה שנפטרה כשהיו ילדים קטנים. לאחר
מותה התחתן אביהם עם אישה שנייה
שילדה לו עוד שלושה בנים: אברהם, דוד
ויעקב. מכל משפחתם רק סבא ויצחק נותרו בחיים. שלושת הבנים עם אמם ואביהם. נספו בשואה.
בעיירה בה התגורר סבא. היה נהר. לא היה חשמל ולא היו מים זורמים בבתים, רק בבארות. לא היו כלי רכב.
פרט לעגלות עם סוסים.
בשנות נעוריו, הצטרף סבא לתנועת "השומר הצעיר". בהיותו בן חמש עשרה וחצי התחיל ללמוד חייטות,
ועבר לעיר אחרת. הוא העריץ את שלום עליכם, מנדלה מוכר ספרים, ועוד סופרים יהודיים שכתבו ביידיש.
סבא לא למד בבית ספר תיכון, כי היה צריך לעבוד כדי לחיות. הוא עבד כשוליה אצל חייט.
סבא הגיע לעיר קרקוב עם הצבא הפולני בשנת 1934 .שם פגש את סבתא רחל שעבדה בעיר. הם התחתנו
בשנת 1939 ועברו לגור בטרנוב.
עם תחילת מלחמת העולם השנייה, ברחו סבא וסבתא לעיר הולדתו של סבא, מושצ׳יסקה. הם חשבו
שהגרמנים לא יגיעו לשם, אבל בינתיים הגיעו הרוסים, שחלקו את פולין עם הגרמנים. מיד לאחר מכן הפכו
הגרמנים והרוסים לאויבים. סבא וסבתא נחשדו כמרגלים של הגרמנים. וביוני 1940 הוגלו על ידי הרוסים
לסיביר.
בסיביר גרו בכפר של כורי זהב. סבא עבד ביערות, וסבתא הייתה בהריון. נולדה להם ילדה בשם – ברכה.
שנפטרה בגיל שלוש ממחלת הדיפתריה. סבא חלה שם בשחפת ולכן חזר לעבוד כחייט. במשך חודשיים
בכל שנה, שרר בסיביר אור יום מתמיד, והיה חם ומחניק. החורפים היו קרים וארוכים.
בשנת 1944 התארגן צבא פולני בשיתוף עם הרוסים, וכל אזרחי פולין שוחררו מסיביר.
רק כאשר יצאו סבא וסבתא מסיביר, נודע להם על שואת היהודים. מבני משפחתה של סבתא נותרו עוד
שלושה אחים.
סבא וסבתא גרו ליד סטאלינגרד, וסבא תפר מדים לצבא. בסוף המלחמה נולד בנם צבי בקרסנואומסק.
לאחר מספר חודשים חזרו לפולין, לעיר קרקוב. שם היה יצחק, אחיו של סבא. הם חיו שם בקבוצות עלייה
לארץ. מקרקוב עברו לקלוצקו, וסבא נסע לבקר בטרגוב רק כדי לגלות שכל רכושם נלקח על ידי הפולנים.
כל השנים רצו סבא וסבתא לעלות לארץ, ובשנת 1950 אפשרו ליהודים לעלות. לשם כך היה עליהם לוותר
על האזרחות הפולנית. הם הגיעו לאיטליה ברכבת ושם עלו על אוניה להפלגה בת שבוע ימים לארץ.
סבא וסבתא הגיעו למחנה עולים "שער העלייה" בחיפה. שם הם שהו מספר שבועות, עד שעברו ל״מחנה
ישראל" שבו היו העולים מפולין. היה זה חורף קר במיוחד, בו כוסתה הארץ בשלג. שליח מקיבוץ גבעת חיים
שהכיר את סבא וסבתא עוד מפולין, בא למחנה והזמין אותם להצטרף לקיבוץ.
בשנת 1955 ,נולדה לסבא וסבתא בתם השלישית, חנה. רוב שעות היום היו צבי וחנה בבית הילדים. "הם היו
תלמידים טובים" – נזכרו סבא וסבתא. בקיבוץ עבד סבא כחייט עד לפני כעשר שנים.
סבא וסבתא מאוד אוהבים את נכדיהם – חמשת ילדיה של הבת חנה.
מתוך עבודת השורשים של הנכדה מרים