יוסף נולד בשנת 1909 בעיירה קטנה באוקראינה באזור וולין. בהיותו בן 7 נתייתם מאביו וכל שנות ילדותו
ובחרותו חילק זמנו בין לימודים ועבודה על מנת לתמוך באמו האלמנה ואחיו. בגיל 15 הצטרף לשומר
הצעיר, אך רצונו העז ללמוד הביאו לווילנה, בה למד בסמינר "תרבות". לאחר סגירת הסמינר החליט יוסף
לצאת להכשרה והוא בן 25 .בהכשרה פגש באסתר שלימים הפכה לרעיתו. יוסף עלה ארצה בשנת 1938
בעליה ב׳ והצטרף לקבוצת מחנות העולים ברעננה שיצאה ל״מעוז חיים". אסתר מגיעה למעוז חיים והם
מקימים משפחה. שם גם נולדו שתי הבנות שולמית ושרל'ה. ממעוז עוברת המשפחה לגבעת חיים, וכאן
נולדה הבת השלישית — הילה.
בגבעת חיים עבד תחילה בחקלאות ואח״כ השתלב בעבודת חינוך כמורה לילדים הזקוקים לעזרה. יוסף
השקיע מאמצים רבים בעבודה זו וזכה להערכה רבה. ב״אפעל" התמסר לארכיון ולספריה וגם שם זכתה
עבודתו להערכה רבה.
לימים חלה התדרדרות במצבו הבריאותי, התמודד בשיתוק שתקפו ונלחם במגבלות הגופניות מהן סבל
כל־ כך עד אשר כוחותיו תמו.

מדברי חברים
…יוסף גדל בתנאים קשים, התנאים הקשים הם אשר עיצבו את אופיו — אופי של דרישה חזקה הן מעצמו
והן מאחרים, ללא פשרות וללא ויתורים, עקשנות ולחימה עד הסוף ללא כניעה. הכוח הפנימי הזה ליווה את
יוסף במשך כל חייו: כאשר היה חזק ובריא, וגם בעת חוליו…