יהושע נולד בצ׳נסטובוב שבפולין. במלחמת העולם שירת בקורפוס הפולני בפיקודו של הגנרל אנדרס,
ואיתו הגיע ארצה בשנת 1943 , אחרי שכל משפחתו אבדה בשואה. בארץ עזב את הצבא הפולני והגיע לעין
חרוד, לבדו, פגוע עמוקות מכל שעבר עליו. בעין חרוד הכיר את לאה ז"ל ועימה הגיע לגבעת-חיים, וכאן
הקימו את הקן המשפחתי. את ילדיו גידל בדאגה ובאהבה ללא גבול. הילדים גדלו ובנו משפחות בארץ.
נותרו עימנו לאה ויהושע, והם שמרו על קשר מתמיד וקרוב עם ילדיהם. נולדו נכדים שעליהם היתה גאוותם.
והנה נפטרה לאה, ויהושע נותר בבדידותו בתוך ביתנו. יהושע שיקע עצמו בעבודה. היה משכים קום, וכאילו
זמנו מאיץ בו, רץ תמיד, מוכן תמיד לכל שליחות.
לא ידע מחלה מהי וספק אם אי-פעם נטל לעצמו חופשה קצרה. בנסיעותיו הרבות בדרכים הירבה לבקר
את ילדיו ואת נכדיו.
אך בדידותו ליוותה אותו, גם כאשר בחיינו המשותפים כמשפחה גדולה סבלו של חבר מוסתר מעינינו. וכך
הכריעתו בדידותו.
הניח אחריו את ילדיו דוד ועדנה, נכדים ומשפחה בארץ.
מדברי חברים
חי עימנו אדם שנים רבות, בנתינה מתמדת – ולפתע איננו.
תמיד פעיל, ממהר, מלא מרץ וחריצות. בראשונה עבד בעבודות שדה, בחריש עמוק, במכונות. במרוצת
הזמן יצר לעצמו תפקיד מיוחד במשק – בטנדר שלו עבר בכבישי הארץ, הופיע בכל פינה במשק, כנהג,
כספק, כמסדר ודואג. חרוץ וצנוע ידע את ערכו של כל חפץ, חס על כל אריזה, אסף כל קופסא. הצטיין
באירגון, דאג להובלות מכל חלקי הארץ ועמד בעצה ובעזרה לימינו של כל בעל תפקיד חדש במשק. עם זאת
מסור בכל לב לביתו ולמשפחתו. את הבית הקיף בעצים ששתל. למען נכדיו האהובים פיתח תעשייה פרטית
של צעצועים. היה אומר: "יש גם יתרון בכך שהנכדים אינם איתי באן, כי אושר הוא לראות את השמחה
כשאני מופיע אצלם".