אמא יקרה שלנו אני מתיישבת אל המחשב ולא מאמינה שזה כדי לכתוב לך ועליך מילות פרידה, הרי אין בעולם את אוסף המילים שיתאר את מי שהיית בחייך. אמא שלנו נולדה בגבעת חיים ב-45.10.28 ,בת לרות וליוסף כרמון, אחות קטנה לעדנה. אמא חייתה כל ימיה בקיבוץ, אותו אהבה עד בלי די. בצבא אמא שירתה בחייל האויר, ולאחר השחרור יצאה לשנה שלישית לקיבוץ פרוד – שם הכירה את אבא אורי, לאחר עוד חצי שנה בקיבוץ אלונים הם שבו והתחתנו בגבעת חיים. לאבא ואמא 4 ילדים ו-6 נכדים. כרמית הבכורה נולדה בשנת 1970 ,התחתנה בקיבוץ בשנת 95 ולה 3 ילדים: לירז, הראל ושניר שאף פעם לא פיספסו זמן סבתא בחופשים ובסופי שבוע. רז נולד בשנת 1973 ,התחתן עם זהר בשנת 2003 ולו 3 בנות: נעמי, עדיה וענבר הקטנטנה שזכו כמעט כל לילה להשכבה ומקלחת מסופר סבתא חנה. נירית נולדה בשנת 1975 ואני נולדתי בשנת 1983. אמא שהייתה ידועה במירצה הרב, חריצותה ויכולותיה הרבות עבדה במהלך חייה בשלל תפקידים בענפי הקיבוץ ואת כל תפקידיה מלאה בנאמנות רבה ובכובד ראש, כי מוסר עבודה היה עבורה ערך עליון. אמא שלנו, היית אישה, כל כך – אישה, חייכנית ומדהימה, אמא למופת וסבתא שאין כדוגמתה. כל שבת נשארים כל הנכדים מגיל קטן ביחד לישון איתך על המיטה הקטנה או סתם על מזרון על הריצפה, כי ארוחת בוקר של לחם מטוגן הם לא יפסידו בעד שום הון שבעולם. בימי החורף הקרים והגשומים הלכת איתם לפרדסים שכל כך אהבת לטייל בהם, חיפשתם פיטריות, טעמתם פירות, ובימי הקיץ הלוהטים, מרגע פתיחת הבריכה, הייתם שם הראשונים. וכשעוד לא היו לך מספיק נכדים משלך למלא את החלל אימצת לך ילדים של אחרים – את שון ואת בר. אמא שלנו כל כך מוזר לכתוב עליך בזמן עבר, הרי בשבת קבענו לקנות בגדים לחתונה )אבל לא סגרנו לפני שתדברי עם טל(, עשינו רשימה של מוזמנים. בצניעותך הרבה אמרת לי שאת לא רוצה לקנות בגד חדש לחתונה, אמרת שתיקחי משרה או גליה – כזאת אישה היית, פשוטה וענווה, מסתפקת במועט, לא צריכה דבר, הכל תארגן ותסדר ממה שיש ביד. תמיד היית מעורבת בכל הנעשה מסביבך אך לעולם לא בפרונט, לעולם לא בקדמת הבמה, תמיד בשקט מאחורי הקלעים, שותפה לכל עשייה. לכולנו דאגת בכל מעודך, לכולם תמיד היית הראשונה לעזור ולפעמים כשאמרנו לך שדי, שמספיק, שלא צריך לעזור לכולם כל הזמן ואת צריכה לחשוב קצת על עצמך, היית עונה בחיוך שאת מעדיפה להיות בצד העוזר מאשר בצד הנעזר – כזאת את, אמא. אני מקווה שירשנו ממך את 30 היכולת הבלתי ניתנת להפסק של מחויבות לקהילה, לקיבוץ, לסביבה, למשפחה לשכנים ולחברים. תמיד חושבת על כולם לפני עצמך ובגדולה הזאת והאכפתיות שלך אנחנו לא יכולים לחשוב אפילו על אחד שלא אהב אותך. היית לאבא אישה למופת, תמיד סביבו, דאגת ותמכת וגם בתקופות הקשות מנשוא לא הרמת ידיים, לא הזלת דמעה קטנה, לא רצית שנראה אותך בוכה או נשברת. תמיד חזקה מול כולם, וסגורה, כל כך סגורה כששואלים אותך מה נשמע תמיד בחיוך קיבלנו תשובה של הכל בסדר ומה אצלכם? תמיד מתעניינת בכולם. יכול להיות שתשע שנים כבר קשה לאבא לבד והוא קורא לך שתבואי אליו. אמא, היית כל כך פעילה שהשקט הזה סביבך כל כך לא מוסבר ולא נתפס, לרוב, בערב, כשהייתי מתקשרת אליך בשעה 30:21 ולא היה מענה התקשרתי לנייד ואמרת לי שאת לא יכולה לדבר עכשיו כי את עם עדיה או נעמי או מחזיקה את ענבר. בנועם הליכותייך היית מסתובבת בקיבוץ על הקלנוע או בשבילים העוקפים בהליכותייך הרבות, תמיד אומרת שלום תמיד מברכת את העומד מולך, לפעמים להסתובב איתך היה קצת קשה כי כל הליכה לכלבו הייתה מתארכת לסיבוב של שעה. אמא שתמיד אמרת שלשמור דברים בבטן זה לא טוב ושזה עושה מחלות… תראי מה שנהיה ממך, שהכל שמרת בבטן, הכל הפנמת פנימה ולא דיברת, לא התלוננת. כזאת היית – חנה חזקה ואיתנה כסלע, כנראה שכל כך שמרת בבטן עד שאין לנו אפילו דרך להבין עד כמה. אמאלה שלא תצעדי איתי בחתונה. שלא תצטרכי לברוח מהמצלמה, שלא תצטרכי כבר לקנות בגד חדש… כל כך הרבה אנשים עומדים איתנו ומחבקים ומחזקים אותנו פה מעליך, כי אף אחד לא מאמין שכזה מן תרגיל עשית לנו, וגם אז דאגת בתקתקנות שלך שזה ייגמר מהר, שלא נוכל לעשות דבר על מנת לעזור לך. ביומיים האלו האמנו שאת, שהיית כזאת חזקה ועצמאית, אישה שנלחמת ,היינו בטוחים שאם זה תלוי בך את תנצחי הכל… כי מי האמין שיש משהו שעליך הוא גדול מנשוא. אמא הלב הרחב שלך שדאג לכולם מגדול ועד קטן לא היה לו מספיק כוח להחזיק גם אותך. אמא היית איתנו תקופה כל כך קצרה אבל לא נבקש לנו אמא אחרת, כי אנחנו זכינו לאמא הכי טובה בעולם. עם חיוך יפה על הפנים תמיד מצוידת בחיבוק ענקי, נשיקות ללא הרף, שמרעיפה המון אהבה, חמלה, אמפתיות, דאגה, מכילה כל כאב או קושי, לא משאירה שום סימן לדאגה, תמיד מרגיעה ולכל קושי או מחלה יש לה תרופה – חום ואהבה. אמא שאף פעם לא מטרידה, אוהבת את ביתה ומיטתה עד לרמה מעצבנת, לא מתארחת, תמיד מארחת, בשמחה וצניעות. אמאל'ה שלנו עכשיו הגיע הזמן להיפרד ממך, לתת לך לנוח על משכבך בשלום, לקוות שאת במקום נעים וטוב, שאת ואבא שומרים עלינו ביחד. אמא יש עוד כל כך הרבה מילים, מחשבות, חלומות, סיפורים, שהיריעה פה קצרה מלהכיל. אמא שלנו, אחות יקרה, אישה יקרה אהובה שלא תמצאו בה שום דופי, חמה למופת, דודה הכי דודה בעולם, גיסה חמה, סבתא הכי סופר-סבתא בעולם – אנחנו אוהבים אותך המון. מור בשם המשפחה

לילה ראשון בלי אמא כולם תמיד שמו לב ושאלו אותי למה אני קורא לך חנה ולא אמא, השתובבות של ילד מגן אורן שרצה "לעקוץ " את אמו האהובה מכל, וזה נמשך כילד של אמא בן קרוב ל-40 שנה. אני איש משפחה נשוי באושר ואב לשלוש בנות, ועדיין ילד של אמא. אמא, את גדלת בגבעת חיים ולפי מה שהבנתי, הייתה לך ילדות מאושרת ושמחה, ברמות גבוהות יותר מאשר לילדים היום. 31 תמיד רצית כלב וביקשת מההורים – אשר לא הסכימו, וכשלבסוף הסכימו ישנה תמונה שבה את מחבקת את הכלב והיית מאושרת מאוד. ביום שני בלילה הרגשת לא טוב וביקשת מנירית לקחת אותך לבית החולים. הכניסו אותך לניתוח ביום שלישי בבוקר, ערב יום כיפור. ניתוח שערך מעל ארבע שעות. חיכינו כולנו במסדרון בכניסה לחדרי הניתוחים. בערך בשעה שתיים ועשרים בצהריים, הסתיים הניתוח והרופא המנתח ד"ר אשכנזי שוחח עמנו, ילדייך, והסביר – וחרב עלינו עולמנו. הוא נתן סכויי של 20 אחוזים לצאת בחיים. אנו רצינו מאוד להיות אופטימיים, אמא, וכמובן נתנו פרשנות של חמישים אחוזים לצאת בחיים. אך, כנראה שהרופא ידע שצריך נס. היית בטיפול נמרץ, מונשמת ומורדמת ונאבקת על חייך בתנאים התחלתיים בלתי אפשריים. הנכדות שלך נעמי ועדיה שאלו אותי מה המצב של סבתא, ואני אמרתי להם שאת בהרדמה וחולמת על הנכדים והמשפחה וזה מחזק אותך במאבקך על החיים. אשה אמיתית, אמא וסבתא חרוצה, מסורה ועמלה כנמלה, תמיד נותנת מעצמך ולא לוקחת. שימור הסביבה, חינוך, עם ישראל, הקיבוץ שלנו והמשפחה היו חשובים לך מאוד. אנו מקווים שתמצאי מנוחה נכונה בגן עדן. נמשיך את הדרך שלך במאמצים לשמור על המשפחה שלך שאותה טיפחת. רז

תמיד ידעתי שאת הפרס שלי, על כל המעשים הטובים שעשיתי עד שנפגשנו. לבתנו הראשונה קראנו נעמי, על שם הקשר המיתולוגי בין כלות לחמיות, ואנחנו אהבנו תמיד לצחוק על הקשר הבלתי אפשרי שבין שתי נשים שמוצאות את עצמן כל כך קרובות מבלי שבחרו זו בזו. נוחי בשלוה אישה יקרה, סבתא אהובה, חברה שלי… זהר