חיים החביב, דמות בולטת בתוכנו, נסתלק מאיתנו פתאום והוא קרוב מאוד ליום הולדתו ה־69 .עם גבור שנאת היהודים בארץ מוצאו, גרמניה, ועל אף היות אחד מהוריו לא יהודי, הוא היה מן הראשונים שהבינו כי דרך הציונות המגשימה היא המוצא המכובד היחידי, וכך קרה שחיים הלך להכשרה חלוצית על אף היותו בעל משפחה ומטופל בילד. בשל נטייתו וכשרונו לפעולות ציבוריות נעזרו בו להקמה ולהדרכה של נקודת הכשרה חדשה, ומועד העלייה לו ולמשפחתו נדחה. לבסוף ניתנה להם האפשרות לעליה ב' ובבוא היום מצא חיים את עצמו עם משפחתו באניה "פטריה" שעגנה בנמל חיפה, צפויה לגירוש. ושוב היה חיים בין הפעילים בוועד הנבחר, ידע על הכוונה למנוע את הפלגת האניה בכל מחיר. ואכן בעד מעשה הגבורה הזה, שהישוב היהודי דאז וכל העולם התרשם ממנו עמוקות, חיים וחדוה שלמו מחיר כבד מאד, ילדם היה בין הנספים. ואחר כך המעצר המייגע בעתלית, היות והשלטונות חשדו בו )ובצדק( שהוא בין הפעילים- המשפחה היתה מן האחרונות להשתחרר ורק כעבור שנה הגיעו אלינו. וכאן בביתו הקיבוצי שהוא אהב מאד, עבד וטרח ותרם לציבור בהתמסרות רבה בכל תחום שנדרש ממנו. הנה הגיעו ימי הגיוס הגדול בזמן מלחמת העולם השניה. לפי בקשתו הוא גוייס לפלמ״ח וגם במסגרת זו הוא לקח חלק בפעילות מרכזית. כאשר השתחרר שרת את הקיבוץ בנאמנות בעבודות שונות ותפקידים שונים ועם פיתוח התעשייה שלנו עבר לעבוד בביהח״ר "גת" ובו המשיך והתמיד עד קצה גבול יכולתו ולפעמים גם מעבר לזה – עד יומו האחרון שבא עליו לפתע. הנה כבר קיצו קרוב מאוד ובשעותיו האחרונות הוא עדיין דואג לסידור ענינים שונים שלא הספיק לגמור. השאיר אחריו את אשתו חדוה, הבנים מיכה ואורי, הבת גינה והנכדים. מדברי חברים כי זאת לדעת: הוא אהב את הקיבוץ כולו כמסגרת ודרך חיים אך הוא אהב לעזור לכל חבר וחבר בכל העינינים הקטנים של יום יום שהם לפעמים קובעים הרבה. עזרה זו הוא נתן בכל הדרכים כנדרש, גם בעצה מועילה אבל גם בעבודה וטירחה ובתבונת כפיים, וכן הצטיין באחריות ודיקנות בביצוע. נזכור את חיים כשותף נעים בעבודה ובפעולות חברתיות שונות ,שתמיד יכולנו לפנות אליו בכל ענין ובכל שעה.