בת למשפחת רבנים ודיינים, בעלי מסורת חסידית, סבא שלה היה דיין בעיירתו. עם פיתוח המכרות והתעשייה בצ׳כיה הסמוכה, בסוף המאה שעברה, עברה לשם משפחת שלאכט המסועפת והשתקעה בעיר מהריש – אוסטראו. הם היו מבוניה של הקהילה היהודית הגדולה והטביעו בה חותם יהודי, עממי, עם הזמן נעשה למרכז ציוני, עשיר בכוחות הנהגה. משפחות שלאכט עסקו במסחר, מהמבוססות בעיר, בנו על שם המשפחה בית כנסת בעיר. הקשרים ביניהם היו הדוקים מאוד, בכל שבת היו ראשי המשפחות וילדיהם נפגשים אצל סבתא, אם אמי )סבא נפטר בגיל 45 )אמא, הבכורה במשפחה מרובת ילדים, אשר שבעה מהם נותרו בחיים, נישאה בגיל 19 לשמואל רוזנצויג וילדה לו 2 בנות ו – 6 בנים. אחד הבנים נפטר בגיל 25 והשני נספה עם משפחתו בשואה. השישה שנותרו נמצאים כולם בארץ – שלושה בתנועה הקיבוצית ושלושה בעיר )בארץ שינו את שמם לרוזן(. אמא החזיקה חנות בשכונה של גויים, קיימה יחסים נאים אתם ויחד עם זאת הקפידה על שמירת מסורת וכשרות בביתה. היו גם זמנים של מצוקה כלכלית, כאשר אבא נקרא לשרת בצבא האוסטרי, אמא נשארה המפרנסת של המשפחה. שמרה במסירות הרגילה על גידול ילדיה ודאגה לחינוכם בכל האמצעים. ביתה היה מטופח מאוד, היה לה חוש יופי בלתי רגיל, שמרה על הופעה נאה עד לימיה האחרונים. בשנת 1939 הצליחו האחים הגדולים ולינה להעלות את הוריהם ארצה . הם השתקעו בעפולה . האב נפטר ב – 1941 ואמא עברה לגור בגבעת-חיים. דירתה הקטנה והמטופחת כאן הפכה מרכז לבניה, נכדיה וניניה המפוזרים ברחבי הארץ, ואף לשרידי המשפחות הקרובות אשר הגיעו ארצה. חיתה אתנו 23 שנים. בב״ג בסיון תשכ״ד (3.6.1964) הלכה לעולמה בגיל 83.