אמא נולדה ב־1909 ,בעיר ביאליסטוק אשר היתה אז תחת שלטון הצאר.
אמא היתה הבת הצעירה ביותר מבין 4 ילדים. בביאליסטוק היתה לאביה משפחה ענפה מאוד. היה לו עסק
ממנו קבל אחוזים בהכנסה, וזה היה מקור הקיום של המשפחה.
אביה של אמא היה קשור לתנועות מהפכניות ונאלץ לחיות תקופות ארוכות במחתרת. לבסוף נתפס ונשלח
לסיביר.
בטרם פרצה המלחמה, בשנת 1914 ,החליטה האם לבקר את האב בסיביר, עם כל המשפחה. בשל פרוץ
המלחמה לא יכלה המשפחה לחזור. בהמשך פרצו המאבקים בין האדומים ללבנים, ולבסוף, במהפכת
1917 ,השתלטו האדומים.
בשנים הראשונות למדה אמא בבית ספר סובייטי. בתקופת סטאלין, עם תחילת המשפטים הידועים, היה
אביה באחת הקבוצות שנשפטו, ופסק הדין היה מוות. ולפתע התהפך הגלגל והגיעה משלחת שאסרה את
אלה ששפטו ושחררה את השפוטים.
דבר זה גרם מפנה בחשיבתו של אביה של אמא והוא חזר בחוזקה ליהדות. רק אז, קרוב לגיל 14 ,התוודעה
אמא ליהדותה – בסיביר היו רק כמה ניקולאייב סולדטה, כלומר, יהודים שנחטפו בינקותם לצבא הצאר ולא
ידעו דבר על יהדות, ורק עכשיו הבינה שיש יהודים ויש לא יהודים בעולם.
בשנת 1924 ,בתקופת הנאפ של סטאלין כאשר אפשרו שוב ברוסיה תנועה חופשית, יכלה המשפחה לחזור
לביאליסטוק. בתקופה זו קבלה פולין עצמאות, הרגשות הלאומניים גאו ובדרך חזרה מסיביר לביאליסטוק
פגשה אמא בפעם הראשונה את השנאה הכבדה ליהודים. אז נבט בה זרע הציונות.
ברוסיה אמא לבשה שק כשמלה, ונדמה היה לה שהיא לבושה היטב. והנה, בביאליסטוק, בדרך מהרכבת
לעיר היא ראתה ילדות בשמלות צבעוניות וסרטים. זמן רב אחר כך עוד נשאר לה הטעם של משהו מגוחך
ומוזר בצורת לבוש זו.
את נעוריה עברה אמא בלימודים אינטנסיביים מאוד, כמעט ללא שנת לילה. היה עליה לרכוש את השפה
הפולנית, שלא היתה מצויה בה, וגם לעבור את בחינות בית הספר. באותו זמן גם הקדישה הרבה זמן לקריאת
התנ״ך ולנושאים יהודיים, בעקבות הצתת רגש ההזדהות היהודי.
ביאליסטוק היתה מפותחת מאוד מבחינת הפעילות התרבותית ובעיקר התרבות היהודית וההוואי היהודי.
פרחו בה תנועות הנוער השונות וגם ה״בונד". בסביבתה של אמא פרחה תנועת השומר הצעיר, אך הנטייה
החזקה לסמלים וללבוש המיוחד בשומר הצעיר דחתה את אמא והיא הצטרפה ל״החלוץ״, בגיל 16־15.
הבית שממנו באה היה באופי "בעלבתי" יהודי, ובו נחשבה הליכה להכשרה לירידה בסטטוס. אומנם, בתקופת
בית הספר יכלה אמא לעשות את הבילוי החברתי שלה בתנועות הנוער, אך כשרצתה לצאת להכשרה
נאלצה לברוח מהבית. בהיותה ילדה מפונקת שמעולם לא עבדה, היתה תקופת ההכשרה מבחן קשה מאוד
בשבילה, אך היא עמדה בו בכבוד.
אחרי הכשרה בפולין, עלתה ארצה בשנת 1929 כנערה צעירה ונרתמה ישר למפעל הציוני ולכיבוש
העבודה. עברה את כל שלבי הקליטה של אותה התקופה: סבלה מקדחת, עבדה בייבוש ביצות ליד חדרה, עבדה
בפרדסים, בסלילת כבישים ובעבודות חקלאיות מזדמנות. הייתה אשה עם אופי חזק.
יחד עם אבא הייתם מהראשונים שייסדו את גבעת חיים. בחריצותך, תרמת לעיצוב ולפיתוח המשק. עבדת
במגוון ענפים: חקלאות, מחסן בגדים ובתפקידים מנהליים, כגון מרכזת עבודה ומרכזת כלכלית. אחרי שעות
העבודה השתתפת בוועדות מכל הסוגים, וגם מצאת זמן לקרוא הרבה ספרים. תנועת העבודה והקיבוץ היו
אצלך מעל הכל.
ויחד עם זאת, מצאת זמן להתמסר למשפחה – היית אמא וסבתא חמה.
יהי זכרך ברוך
נועה.