זכריה נולד בעיירה קטנה בצ׳כיה בשנת 1911 .בילדותו עברה המשפחה להתגורר בכפר קטן והיתה המשפחה היהודית היחידה בכפר. אביו היה עמיל מכס ומנהל חשבונות. אמו גידלה את שני הילדים במשפחה לבד, כי בזמן מלחמת העולם הראשונה אביו שהה מספר שנים מחוץ לארצו. בסוף שנות העשרים הצטרף זכריה לתנועת "תכלת לבן" ולהכשרה. בתנועה הכיר את סטלה, איתה התחתן לאחר הצטרפותו לקיבוץ ג', בישראל. בשנת 1932 עלה זכריה לישראל והצטרף לקיבוץ ג', שהיה אז בחיפה. משם עבר עם הקבוצה לחדרה ואחר כך היה מראשוני המקימים של הנקודה בוואדי חווארית. הוא עבד בפרדסי הדרייה ולאחר מכן בהדברת היתושים מחוללי הקדחת, בנחלי הסביבה. בשנת 1934 נולד בנם הבכור של זכי וסטלה – גיורא. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נשלח זכריה לשירות בצבא הבריטי וגוייס לחיל החפרים. הוא קיבל דרגת קורפורל ויצא עם הגדוד למצרים, לאיזור הקרבות ומשם ליוון. בשנת 1940 נפל זכריה, יחד עם כל היחידה, בשבי הגרמנים, בו היה במשך חמש שנים. במחנה שימש מתורגמן, בגלל כשרונו הרב לשפות. הוא שלט ב-6 שפות. לאחר המלחמה חזר זכריה לגבעת חיים ונכנס לעבודה במטעים, ממנה עבר לעבודה בפרדס. עד הכרזת העצמאות למדינת ישראל היה זכי פעיל ב״הגנה" ועסק בהשגת כלי נשק ותפעול הסליקים. גם לקיבוץ חניתה נשלח, שם עבד בהקמת ה״גדר הצפונית״ – גדר שהיתה הגבול עם לבנון. זכריה היה בעל תודעה גבוהה לבטיחות ועובדה זו הביאה אותו להקמה של תחנת כיבוי אש בגבעת חיים, בה ראה את מפעל חייו. בשנת 1946 נולד למשפחה בן נוסף – עומר. בשנת 1962 יצא זכריה שנית לעזרת קיבוץ בשליחות גבעת חיים, הפעם לקיבוץ יד חנה, בו שהו באותה שנה בני גבעת חיים בוגרי בית הספר. כשנישא בנו הצעיר עומר ובנה את ביתו בקיבוץ מרום גולן, נקשרה נפשו של זכי בישוב הצעיר והוא היה מגיע לשם מדי קיץ כדי לעזור בקטיף התפוחים. מכה קשה ניחתה על זכריה עם מותה של אשתו האהובה – סטלה, בשנת 1971 .זכריה היה אדם שאהב את הטבע, את החי והצומח והעביר את ידיעותיו ואהבתו לטבע גם לבניו. היה איש של עבודת כפיים, אדם משכיל וצנוע, שאהב את חיי הקיבוץ והיה חבר נאמן ומסור. יהי זכרו ברוך.