גולדה באה מבית ציוני ושומר מסורת, ממשפחה גדולה ומלוכדת. ספגה מיסודות יהדות עמוקת שורשים. שניים מאחיה עלו ארצה כבר בשנות ה – 20. ב – 1929 הצטרפה אל אחיה, חבר קבוצת עיינות בעמק יזרעאל, משם הלכה למשק פועלות ללמוד מקצועות חקלאיים, אחרי שנתיים הכשרה באה לקבוץ בחיפה עם גניה ודבורה הוכמן שלמדו איתה. יחד עם סימה ליברמן היוו את גרעין החברות החקלאי במשק הצעיר גבעת-חיים אשר בואדי חוארית. גולדה עבדה במשתלה, בזמנו ענף גדול שסיפק עבודה להרבה חברות ושתילים למשק ולסביבה. כשהגיעו בראשית 1935 הפרות הראשונות למשק, היתה היא הרפתנית הראשונה, הוציאה אותן למרעה ודאגה להן במסירות ובאהבה, המשיכה לעבוד ברפת גם כשהייתה אם לילד – אבי ז״ל. מסיבות בריאות עברה לעבוד במתפרה ובמחסן הבגדים. גולדה ידעה לטפח בית חם, קלטה ילדי חוץ לביתה והתמסרה להם בכל חום ליבה. על ידה עזר הבן הגדול – אבי ז״ ל – בטיפול באחיות הקטנות בזמן שיוסף היה בשליחות בגולה ובתפקידים, בעבודה במשק ובבית חרושת. ואז באו האסונות, לפני 10 שנים נהרג יוסף בתאונת דרכים, בן אחיה נפל באלמגור -. אחיה מת, אבי נפל במלחמת ששת הימים, ומהמכה הזו לא התאוששה. הבנות מצאו את דרכן אל מחוץ למשק, גולדה נשארה בודדה, מוקפת ידידות אמנם, חברים צעירים, חברי ילדיה – אך בודדה. בשעות הפנויות נסעה מבת אל בת, מאח לאחות, קלטה את בת אחיה שנשאר בגולה והיתה גאה לספר אודותיהם. חלתה במחלה ממארת. בשנות מחלתה היתה חזקה וצנועה, ללא דרישות. שלושה ימים לפני מותה עוד ישבה ביום הולדת של אחד הנכדים, ליד שולחן חגיגי שיד אוהבת ערכה להם בחדרי החולים. הניחה אחריה בנות: אסתר ונעמי, נכדים, ילדי אבי ז״ל ומשפחה בקבוץ בארץ ובגולה. 

מדברי חברים

היתה בין אלה שקיבלו בסיפוק את החלטת האסיפה בעניין קליטת עליה – עלתה על מגדל המים, בכדי לקבל את העולים מרחוק -ההיגיון אצלה פעל לצד קבלת עליה בכל התנאים. מהוותיקים המעטים שאפשר היה לפנות אליהם אז, היא שמעה אותך, לפעמים יעצה, הסבירה פנים לעולה החדש והרגשת שאתה מדבר לאדם ותיק ומרגיש חופשי. היתה נאמנה לדרכה התנועתית, אחד מאבני היסוד שעליהן בנוי המשק, הדגישה שמאמינה בהגשת האידיאלים בסוציאליזם, בתנועת פועלים מתקדמת בארץ ובעולם בדרך דמוקרטית.