בן חיה ואשר, עלה ארצה מפולין ב – 1937 .צבי נולד בקובל, פולין, אזור שגבל עם רוסיה, למשפחה ציונית. למד בגימנסיה עברית וכבר בגיל צעיר מאד נשא יחד עם אביו בעול הפרנסה. מצעירותו חבר בתנועת "החלוץ הצעיר" ואחר כך ב״החלוץ״.איש נאמן לתנועה, בן 17 יצא להכשרה לפרצב, עיירה קטנה בפולין המרכזית, עבד במרץ ובלהט בלתי רגילים. התנאים בהכשרה היו קשים, על אף העבודה המפרכת, כמעט ולא היה קיום לחברים. לא ויתר במאומה על השלמות והטוהר של החיים הקיבוציים. בהכשרה השתדל להוכיח כי אפשר ואפשר להתגבר על הכל, לחם במרץ נגד כל המפקפקים. הוא היה דוגמא לכולנו, עמידתו העקשנית הביאה אותו לא פעם לידי התנגשויות עם חלק גדול מהחברים, אבל מי שבא אתו במגע קרוב, העריץ אותו על טוהר מצפונו התנועתי. מרכז "החלוץ" הודיע שפלוגת ההכשרה שלנו מתחסלת ואנו עוברים לבריסק בכדי לחזק את הפלוגה הגדולה ולהתקיים בתנאים כלכליים יותר טובים. היינו חייבים לחנוונים סכומים גדולים, מכיוון שקנינו בהקפה. הרווחים של הספקים היו גדולים ורוב הפלוגות נהגו לא להחזיר חובות. אחד המתנגדים לכך היה צבי, לא רצה שזה יפגע במצפון התנועתי, אירגן סביבו 4 חברים, עבד 15 שעות ביום בתנאים קשים והצליחו לשלם את החובות. עלה ארצה ב-1937, בראשית תקופת ההעפלה, נשלח לפלוגת שכונת בורוכוב)היום גליל-ים(.עבד בעבודות קשות בעיר, בנמל תל-אביב, ברכבת ובסבלות. שם הכיר את צפורה שהיתה בהכשרה בבית תינוקות ויחד אתה הלכו לעין הים. הוא היה בין החברים המרכזיים במשק הצעיר. השקיע מרץ וכח בענפים חקלאיים ופיתוחם, נשלח להכשרה לתל-יוסף ובשובו הקים את ענף הרפת בעין הים. גם פה דרש הרבה מהחברים וכשנדמה לו שלא כולם נושאים שווה בעול הבניה והיצירה, החליט לעבור אלינו. במשקנו עבד 5 שנים, עבד ברפת, מסור ונאמן ללא גבול. נפטר בגיל 34 ממחלה ממארת, השאיר אחריו אשה, בנים: דן ואשר, משפחה בארץ ובגולה. "בעל עמדה עקבית בלתי מתפשרת. חבר טוב וקשה גם יחד. בלט בהזדהותו המלאה עם העבודה. לא היה גבול ליחס האחריות שלו לענף בו הוא עבד. הוא לא ידע רחמים עם גופו ובמיזוג בלתי רגיל של חריצות כפים, כח התמצאות והחלטה מהירה-מצא עצה ופתרון, במצבים הקשים ביותר שפקדו אותנו בעבודה והוא תמיד הראשון הנרתם בעול .ראינו אותו כסמל לחלוצי ישראל ובדוגמא מחנכת את דור הבנים .בזמן האחרון ידע לבטים קשים. היה בעל מח חריף ואיש הפולמוס והשינון, לא הופיע בפני הציבור, אבל ידע יפה את השיחה עם החבר. בדרך מן הרפת לחדר האוכל ובעת הסעודה ליד השולחן פתח שיחה ערה על כל עניינים בעולמנו. בעל הכרה פועלית ויהודית עמוקה. בעל כח הסברה ושכנוע חודר. חי באינטנסיביות בלתי מוסברת ולעתים נדמה היה כי הנה הוא עולה ונשרף בלהט החיים אשר חצב מקרבו. חלה-בדיקות הרופא לא העלו דבר, חזר לעבודתו במשנה מרץ .יש לפעמים ומחלה מקננת בגוף האדם מעוררת בנבכי הכרתו את תחושת החיים הקצרים ומצווה עליו קצב פעילות מסחרר. כאילו למצות כל רגע יקר ואנו עומדים בפני סוד של דינמיות בלתי מצויה והנה בא המוות ואתו הפתרון" (מדברי חברים).