ארנושט מראשוני החלוצים של העלייה החמישית הגיע לקיבוץ ג" במסגרת קבוצת "רצון" אשר שהתה
תקופת מה בפלוגת "טבעון" של הקיבוץ המאוחד. איחודה של קבוצת "רצון" עם קיבוץ ג" בחיפה קבע את
היסודות לעתידה של חברתנו, רישומם האישי בפעילות בתוך החברה במשק ובכל שטחי החיים היה ניכר
לאורך כל חיי הישוב שלנו. בית הוריו התנהל על פי המסורת, סבא אדוק היה ומתנגד חריף לציונות. לעומת
זאת אביו של ארנושט – ציוני נלהב, תרם רבות למפעלים ציוניים – הבנים הגיעו ארצה. הוא היה בין פעילי
התנועה, הצטרף לקבוצת ״מורדים״, הכשיר עצמו לעליה ארצה. בתנועה הוחלט אז, לרגלי קיצוץ ברישיונות
עליה, לאפשר לאנשי מזרח אירופה לעלות ראשונים – ארנושט הקים קבוצת הכשרה לתפארת, והכריח את
התנועה לשנות את הקו והם עלו.
עבד בסבלות בנמל חיפה, בעגלונות, חרש בשדות ובפרדסים, היה מהטרקטוריסטים הראשונים במשק –
עבר לנהגות. אהב לשחק שח-מט, אהב לנגן ולשמוע מוזיקה וגם לספר אהב. חי כאיש התכנים והערכים ־
תכני אופי וערכי חיים. פשוט היה בהליכותיו ובנוהגיו. ישר ואמיתי עם החברים וללא פניות. איש בעל הכרה
קיבוצית ופוליטית שורשית, אשר לא באה אולי על ביטויה ע״ י הבאת דעות בפומבי – אך היתה טבועה
בהוויית חייו. לא נהג להתערב בוויכוחים – כולם העריכוהו כאיש המוסר והמצפון הקיבוצי, איש החברות
הטובה. בשובו מעבודה, כמדי יום ביומו – כרע ונפל בנתיבה של גבעת-חיים. נפטר בהתקף לב פתאומי,
הניח אחריו את אשתו קטה, בנים: תמר, אהוד, ענת, רות, משפחה בקיבוץ בארץ ובגולה.
מדברי חברים:
נשאר נאמן לעצמו ודמותו לא נשתנתה כל הימים שהכרתיו. מעין התגלמות היה בצו המעשה במסכת אבות
של רבן שמעון בן גמליאל: "לא מצאתי לגוף טוב – משתיקה. ולא המדרש עיקר אלא המעשה וכל המרבה
דברים מביא חטא". סיפר פעם על עיר מוצאו, הרגשת את סבלם של הפועלים, היה מדגיש את מוצאו
הספרדי בלב בוהמיה, מסביר והכל מובן. בחורף הראשון ב משק 1932/1933 הלכנו במשך חודשיים יום יום
בתור פועלים שכירים לגן־ שמואל. ארנושט ניהל ויכוחים סוערים בין החלוצים על דרך תנועת הפועלים.
ביוזמתו הבאנו כל יום בסל האוכל שלנו תפוזים )יקר מציאות( אשר חולקו לפי תור צודק ל״נצרכים". פעמים
רבות תיכננו יחד את ימי הנופש ובילו בצוותא אז בפינות חמד שונות בארצנו. אלה היו ימים מלאי נחת,
והתפרקות, והתמוגגות על הטוב והיפה בחיינו. גאה היה על מעמדו בחברה, מעמד של חבר עובד, פשוט.
נעים הליבות, כנה עם עצמו ועם אחרים. השכיל להבין ולכבד דעות זולתו. בדברים עקרוניים לא ידע פשרות,
היה איתן בהשקפותיו והאמין בעולם טוב יותר.