אריה נולד ב־24 – בספטמבר 1917 בעיר מנהיים, גרמניה, בימי מלחמת העולם הראשונה. בן לזיגמונד ואולה דורלכר, אח לצבי ואורה. אריה גדל בבית אמיד, שמטפלות, מבשלות ומנקות הקיפו בו את בני המשפחה. למשפחתו היו שתי חנויות נעליים. הגדולות ביותר באזור. ילדותו היתה מרופדת ונוחה: שיעורי נגינה על פסנתר, שיעורי שחייה, החלקה על קרח, רכיבה על אופניים, ביקורים בתיאטרון וחופשות משפחתיות בערי נופש. בשבתות הילדים היו עוזרים בעבודה בחנות ובימי ראשון היתה המשפחה יוצאת לטיולים באזור. עם סיום הלימודים נסע אריה להכשרה בהולנד. עליית הנאצים לשלטון, היה אירוע שקירב אותו לציונות. אביו, שלא היה מרוצה מהרעיון, הציע לשליח העלייה כסף, ובלבד שיעזוב את בנו. אריה חשב שמקומם של היהודים בארץ ישראל ולכן התעקש להשתייך לפעילות הציונית .בשנת 1937 , בהיותו בן 19 עלה ארצה בידיעה ברורה שהוא הולך להתיישב בקיבוץ והוא גונז את חלומו להיות עורך דין. עם סיום מלחמת העולם השנייה, עלו גם אחיו ואחותו ארצה. אחיו צבי הצטרף לקבוץ הזורע ושם הקים את ביתו. אחותו אורה התיישבה בכפר מונש ואחר־ כך עברה לכפר הנוער "הדסים". לאחר הגעתו ארצה עבד בקיבוץ שפיים, בהעברת זיפזיף לבנייה מחוף הים, בעזרת גמלים. משם עבר ל״הבונה" בחדרה, שם עבד כפרדסן, עד שעבר לקיבוץ דורות. בדורות עבד בגן ירק ושם פגש את חיה, שהיתה גננת שכירה בקיבוץ. כשחיה עזבה את דורות ועברה לגבעת חיים, בא אריה בעקבותיה וכאן הקימו את ביתם. בשנת 1945 נולדה בכורתם דליה, בשנת 1947 לאה, ב-1951 שמעון וב-1955 ארנון. אריה עבד שנים בגן ירק, אך בגלל בעיות גב, ובעקבות ההכרה שהוא אינו חקלאי מטבעו, עבר לעבוד בגת. בגת עבד בייצור וכמנהל מחלקה ובמשך השנים עבר לעבוד במשרדי המפעל, שם עבד עד לפני כשלוש שנים. אריה היה שלם עם פרישתו מהעבודה ומצא עניין רב בעיסוקיו בביתו. לפני כארבעה חודשים התדרדר מצבו הגופני והוא השלים עם העובדה שאינו יכול עוד להישאר בבית. הוא עבר לבית שקמה. ביום שני, ערב חג פורים י״ג באדר ב׳ תשס״ג, 3 במרס 2003 אריה נפטר. עד יומו האחרון שמר על כבודו העצמי, על נימוסיו והמשיך לדאוג ולהתעניין בכל בני המשפחה. איש צנוע, ישר ונאמן לערכיו. יהיה זכרו ברוך. המשפחה