אפרים נולד בשנת 1910 בברדיטשוב, באוקראינה. הוא ואחותו התייתמו בגיל צעיר מאד, כשנערך פוגרום ביהודי העיירה. בגיל 12 עלה ארצה, לכפר הנוער בן שמן, שם עבד ולמד עברית. בגיל 17 הצטרף להגנה ויצא לאיילת השחר ומשם לקיבוץ כנרת, כמגוייס למשטרת הישובים העבריים. בכנרת פגש את בלומה, הם התחתנו ב-1938 ועברו לעין גב, שם נולדה, בשנת 1941 ,הבת הבכורה ישראלה. בשנת 1944 עברה המשפחה לגבעת חיים, כאן נולדו עוד שתי בנות לאה ועירית. בקיבוץ היה אפרים שותף פעיל בחיי החברה ונשא על שכמו הרבה תפקידים. בהיות אפרים בן 45 חלה קשה ונפגעה יכולתו לתקשר ולעבוד. בעקשנות ובהתמדה נלחם במגבלותיו והצליח לשוב למערכת חיים עצמאית למרות המוגבלות הקשה. הוא סרב להיות נטל על סביבתו ולא נתן לנכות להשתלט עליו. כשהחלים נכנס לעבוד בגת, בהנהלת חשבונות, שם התמיד במשך שנים רבות, עד שמפאת מצבו הבריאותי יצא ממעגל העבודה, חודשים ספורים לפני שנפטר. בשנת 1990 הגיעה מרוסיה אחותו של אפרים שייבה כץ וכך נפגשו האח ואחותו לאחר 70 שנות פרידה. הם שחזרו ביחד את עברם המשפחתי וההתרגשות היתה רבה. בעקבות האחות עלו ארצה גם בתה ומשפחתה ושהו בקיבוץ בשנתיים הראשונות. אפרים היה מאושר ביכולתו זו לעזור בקליטת משפחתו בארץ. בשנה האחרונה לחייו נאבק אפרים במחלתו הקשה, ממנה לא קם עוד. ראייתו הלכה ונחלשה וגם יכולתו לטפל בעצמו ירדה ודעכה. הוא המשיך להתעקש לא להכביד ולא להיות לנטל, לכן היה קשה לשכנע אותו להיכנס ל״בית שקמה", מקום בו יקבל טיפול טוב, שיקל גם על אשתו בלומה. לאחר תקופה של מאבק במחלתו הקשה נפטר והשאיר אחריו משפחה חמה ומלוכדת, שבה שלושה עשר נכדים ושלושה נינים.