אסתר נולדה בקלצק, עיירה קטנה בפולין, בשנת 1915 בזמן מלחמת העולם הראשונה.
אביה נפטר ממחלה בתקופת המלחמה ולאחריה נשארה האם ללא אמצעים.
אסתר סיימה את לימודיה בבית הספר העממי ונחלצה לעזור לאמה בגן ירק שגידלו ליד ביתם ומכך התפרנסו.
בהיותה בת 14 הצטרפה לתנועת "החלוץ הצעיר". הסניף הפך לחלק מחייה, והיא מהר מאוד הפכה להיות
פעילה בתנועת הנוער הציונית.
בגיל צעיר החליטה לצאת להכשרה ולאחר פרידה קשה מהאם נסעה להכשרה בפינסק, שם חיו הצעירים
חיי שיתוף כמו בקיבוץ וזו הייתה הכנה לעליה לארץ ישראל, דבר שהיה ברור לה שתעשה כבר מגיל צעיר.
בהכשרה פגשה את יוסף, שלימים הפך לבעלה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-1939 ,עזבה עם קבוצת חלוצים את פולין ובדרך ארוכה וקשה שעברה
ברוסיה, טורקיה ולבנון, הגיעה למעבר ראש הנקרה.
בארץ הצטרפה אל יוסף, שעלה מוקדם יותר, לקיבוץ מעוז חיים. בל"ג בעומר 1941 נישאו וכעבור שנה
נולדה בתם הבכורה שלומית. בקיץ 1944 יצאה לשנת לימודים בסמינר למדריכי נוער בירושלים.
ב-1946 נולדה הבת השנייה שרה.
בראשית שנת 1948 עברה המשפחה לקיבוץ גבעת חיים, כאן השתלבה אסתר בעבודה בברווזיה, הדריכה
עולים בחברות נוער ולימדה אותם עברית. היא לא חסכה גם מזמנה הפנוי לעזור ולקלוט נערים אלה בחייהם
החדשים.
ב1954 נולדה בת הזקונים הילה.
מאוחר יותר גויסה לעבודה במסגרת "מפלגת העבודה" בחדרה, בריכוז תא החברות והתמסרה במיוחד
להנחלת השפה העברית לעולים חדשים.
כשחזרה לעבוד בקיבוץ נכנסה לעבודת החינוך כמטפלת בכיתות צעירות, ומאוחר יותר בגיל הרך. היא יצרה
קשרים יפים עם הילדים והוריהם, מה שפיצה במעט את הגעגועים לבנות ולנכדים שהיו כל-כך אהובים
עליה, אך רחוקים.
כאשר מצבו הבריאותי של יוסף התדרדר התמסרה מאוד לטיפול בו.
לאחר מותו, בשנת 1985 ביטאה לא פעם את הרגשתה ואמרה: "קשה הבדידות בה נשארתי לבד בגבעת
חיים ואף אחת מבנותיי לא נשארה איתי". כמה שנים לאחר מכן התחילה התדרדרות במצבה המנטלי עד
שנאלצה לעבור ולחיות בבית שיקמה. שם במשך תקופה ארוכה חלה ירידה הדרגתית במצבה ולאט לאט
התרחקה והתנתקה.
שנים רבות חיה בשקט ובשלווה וכך גם נפטרה בחג ראש השנה תשע"ב.
יהי זכרה ברוך.
22
אמא, אמאל'ה
אנחנו קראנו לך "נצחיה". היינו בטוחות שתחצי את המאה – אבל לא.
גופך התעייף, לבך הגדול והחם נדם עוד בטרם, לאחר שנים ארוכות שהיית עולם שאנחנו לא יכולנו להגיע
אליו.
אנחנו זוכרות אותך אמא, מלאת מרץ, פעילה, עסוקה, מעורבת בחיי הקיבוץ וגם במפלגה.
סקרנית, שוחרת ידע ומרחיבה אופקים דרך הרצאות, חוגים וקריאת ספרים.
היית רגישה לזולת וסייעת לכל אדם שהיה זקוק לעזרה ותמיכה.
לבך היה גדול ואוהב, תמיד נכון לחבק אותנו, הבנות, הנכדים והמשפחה המורחבת, כאמא וכסבתא.
תמיד, כאשר היה טרמפ לצומת הרואה קפצת לבקר את נכדיך בראש הנקרה או בגבעת ברנר, עמוסה בכל
טוב מעשה ידייך.
ליווית בדאגה כל מכאוב ומחלה. דאגת שלא יהיה קר ושלא יחסר דבר וכמובן שנאכל, ונאכל.
אמא פולניה במלוא מובן המילה.
אמא שלנו תמיד היתה אסירת תודה וכשכבר לא יכלה לבטא זאת במילים הודתה בחיוך טוב, וכך נזכור אותך
תמיד.
שלום אמא, אמאל'ה שלנו. תודה לך שהראית לנו את היפה שבטבע ואת הטוב שבאדם.
בנותיך שרהל׳ה והילה.