סבתא,
המשורר אומר: אדם הוא עץ השדה. ואת כעץ שחסינו בצלו, והוא נטוע חזק באדמתו. התאספנו כאן, בני
משפחה, חברים וידידים, כדי ללוות אותך סבתא בדרכך האחרונה. דרכך החלה בשנת 1909 הרחק מכאן
בעיר ניקופול לחופי הים השחור, ועלייתך כילדה בגלי העלייה האחרונים של העלייה השנייה אשר הייתה
תחנה אחת מני רבות בהיסטוריה המתחדשת של הישוב העברי. תחנתך הראשונה הייתה עין־ גנים, מושב
העובדים הראשון, שהיה מוקף בפרדסים וגידולי שדה. יתכן שאז נולד אצלך הקשר המיוחד והמתמשך
לעבודת האדמה. לאחר מאורעות מלחמת העולם הראשונה והגירוש על ידי התורכים, עברת עם משפחתך
לירושלים. התיישבתם בשכונת הבוכרים, שם למדת בבית ספר לבנות על שם למל, ומשם עברת לגימנסיה
העברית שרבים מבוגריה הטביעו חותמם על המשך דרכה של המדינה שבדרך. שם גם הצטרפת לתנועת
הצופים. בזיכרונותייך את מספרת באהבה רבה על הפעילות שכללה טיולים, מסעות ופעילויות חברתיות.
בהמשך הצטרפת לקבוצה שהתגבשה להגשמה חלוצית, והצטרפת להכשרה בקיבוץ בית-אלפא, שהיה
באותם ימים נקודה מבודדת שסבלה ממחסור ומהתנכלויות של השכנים הערבים. סבתא אסתר הצטרפה
לקבוצת ״החוגים״ בהשפעתו של בן אהרון, והגיעה לגבעת חיים. את מרב ומיטב שנותיה עשתה בגן הירק
ובענף הוורדים. היא ראתה בעבודת כפיים ערך המכבד את בעליו.
סבתא הייתה אדם שוחר תרבות וסקרן, תמיד ניתן היה למצוא לידה ספר אחד או שניים. היא השתתפה
בחוגי ידיעת הארץ, בטיולים והרצאות בנושאי יהדות והיסטוריה. בעיקר היית סבתא, אשת שיחה שיודעת
לגשר על פער גילים ותפיסות חיים. למרות שבחייך סימלת את הגשמת המודל הקיבוצי המסורתי, ידעת
לכבד ולהשלים עם השינויים האחרונים שעברו על הקיבוץ. חיית את חייך בשלמות ותחושת הגשמה. היית
גאה בקן המשפחתי שבנית ודאגת לטפחו ולשומרו. בשנים האחרונות כשהורע מצבה הבריאותי, עשתה
סבתא הכל כדי לא להיות מעמסה על הסובבים אותה, כאילו ביקשה סליחה והתנצלות. היא עברה תקופה
קשה זו באצילות ובצניעות שהיו תמיד באופייה ובהתנהגותה.
נזכור אותך סבתא, ביופי הפנימי המיוחד שבך, ביכולת האנושית המיוחדת שידעת לשלב את עצמך בינינו
– הנכדים, לבין הורינו. ותמיד במינון הנכון והמתאים. למדנו ממך מהו ערך החברות שאותה טיפחת עם
חברותייך, כערך אנושי ותרבותי לאורך שנים רבות. נזכור אותך סבתא כפי שרצית שנזכרך.
היי שלום
נכדתך,