אלי נם נולד בעיירה שורה )צפון פרוסיה(. אביו היה סנדלר, קיבל תיקון נעליים ומסר לסנדלרים ושימש כשמש בקהילה היהודית. ההורים היו שומרי מסורת. אחרי המלחמה עברה המשפחה לאלבינג )פרוסיה המזרחית(. שם הלך אלי לבית הספר היסודי הכללי ולבית הספר התיכון. עם גמר הלימודים הלך לעבוד בחנות גלנטריה גדולה בעיר עד עלייתו של היטלר לשלטון. היה זה אך טבעי שאלי החליט על הגשמה חלוצית בארץ ישראל. במשפחה היו 3 ילדים. האחות הבכירה הלכה בדרך השואה. האחות השניה היגרה עם בחיר ליבה לארצות הברית. האב נהרג בתאונת דרכים ואימו מתה מות טבעי באלבינג. אלי התקשר עם תנועת החלוץ בברלין ונסע ב־1933 לדנמרק להכשרה. מאחר שהיה דתי, התקשה מאד להתרגל למאכלים חלביים בלבד. אחרי שנתיים של עבודה מאומצת חזר לברלין לבית החלוץ. היו שם ג׳ורג׳ וסנטה יוספטל, מרים אלטמן וחברים אחרים שאיתם עלה לגבעת חיים. "ברכבת נסענו מחיפה לחדרה ומחדרה לקחו את העולים במשאית לגבעת חיים והכניסו אותם לאוהלים. צריפים כמעט לא היו.״ כעבור שבועיים שלחו את אלי עם קבוצה של 10 חברים לירושלים לעבוד בשביל הבריטים. "עבדנו עם חברים מרמת רחל בנטיעת עצים בדרך לחברון. כאשר פרצו המאורעות חזרנו לגבעת חיים.״ אלי עבד בתחילה בשירותים, אחרי זה במשתלה, משם עבר לגן הירק. אז גוייס על ידי ההגנה לקורס חובשים מחלקתיים. עד שנת 1949 היה פעיל כחובש. כאשר סיים את הגיוס, חזר לעבוד בבית חרושת "גת". שם היתה לו תקופה טובה. היו לו קשרים עם הציבור, הוא היה אחראי על אחת המחלקות החשובות: ייצור השמן מקליפות הפרי. שם עבד 32 שנה. בתקופה האחרונה עבד בבוטניה. לעומת הצלחתו בעבודה, חווה קשיים וסבל בחיי המשפחה, כאשר שרה אשתו האהובה מתה עליו מות־ ייסורים. הוא ידע כי מצב בריאותה של שרה חמור, אך הצליח להסתיר זאת מפניה ולמנוע ממנה סבל נפשי נוסף. במשבצת זאת של חייו האחרונים הוא הצליח להשתקם במשך השנים הודות לידידותה ונאמנותה של עליזה ואהבתה ומסירותה של רבקהל׳ה ומשפחתה. בכל אשר עשה, בלטו בו אחריות, יושר והגינות ותמיד שאיפה לשלמות. 

יהי זכרו ברוך.