אבא נולד בצ'כיה ב-7 במרץ 1912 בעיירת הנופש ומעיינות המרפא קרלסבד שעל גבול גרמניה. הוריו לא היו דתיים, אך האווירה הייתה ציונית. בית זעיר-בורגני, האב היה סוחר ובעל חנות לנקניקים, שציפה וייחל שבנו ימשיך בדרכו. אך אבא, כשבגר, הצטרף לתנועת הנוער הציוני-סוציאליסטי "בלאו וויס", עבר לעיר פראג והיה מדריך בתנועה. שם הוא הכיר את אמא ויחד המשיכו להדריך. החתונה, העלייה ארצה וההצטרפות לקיבוץ גבעת חיים היו ברורים ומובנים להם, אך קשים להוריו. ב"טיול השורשים" שלנו עם אבא לפני שלוש שנים במחוזות ילדותו, עברנו ביחד בבית שבו נולד, בבית שבגר בו, בחנות ההורים, במקומות שבהם שיחקו, למדו לשחות, בבית התנועה בפראג, בבית הכנסת "אלטנוישול" בפראג שבו היה אבא של אמא חזן. זו הייתה חוויה מרגשת לכולנו וכמובן גרמה להתרגשות גדולה לאבא. את הקיבוץ ראו אבא ואמא כדרך החיים, האמינו בדרך זו ואהבו אותה. חשובה מאד הייתה להם המשפחה, והם רצו מאד שהילדים והנכדים יחיו איתם בקיבוץ. בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהורי אבא הבינו את המתרגש ובא, ביקשו מאבא לסייע להם לעלות ארצה, אך השערים נסגרו, וכל מאמציו לא צלחו בידיו. ההורים נרצחו על ידי הנאצים. את אבא ליוו רגשות אשמה ותסכול כל חייו, ולא פעם דיברנו על כך. נחמה מצא בכך שאחותו רוזל הצליחה לעלות לארץ ולהקים משפחה. אבא שמר אתה על קשר חזק.
בקיבוץ לא היה אבא מהמובילים, אך תמיד היה מעורב, אכפתי ופעיל בתחומים בהם היה טוב. שנים היה אבא מרכז ועדת תרבות ובתחום זה היה פעיל גם בתנועה. אך יותר מכל אהבתו הגדולה היו הטיולים וידיעת הארץ. אבא היה אנציקלופדיה לידיעת הארץ ורגליו ידעו כל שביל וכל מקום. הוא הדריך טיולים אין-ספור, הוביל את החוג לידיעת הארץ, יזם והפעיל את טיולי המשפחות בשבתות ובשנים האחרונות הוביל בטיולים את ותיקי הקיבוץ וריכז את פעילויותיהם. אבא ליווה אותנו שנים בטיולי בית הספר, והיה גאה שזכה להוביל גם את נכדו גל כשהיה בבית הספר. אבא ואמא יצרו יחד בית חם ומשפחה מלוכדת: הורים, בנים ונכדים. פטירתה של רחל לאחר מחלה קשה ולאחר מכן מותה של אמא, גם היא לאחר מחלה קשה וממושכת, היו אובדן ומשבר קשה לכולנו, אך אבא עשה הכול כדי שהמשפחה תמשיך לתפקד ותהיה מלוכדת. ארוחות הארבע המשותפות במועדן, שבת בבוקר תמיד ביחד, טיולי המשפחה – הכול תמיד מוכן וכולנו שמחנו לבוא. כך עד יום מותו, כשגל בא להיות עם סבא בארוחת הארבע ומצאו ללא רוח חיים. אבא פחד מהזקנה ומהיות תלוי ובלתי שולט. מותו כך בחטף קשה לנו, אך אם אין ברירה אחרת – היה זה הסיום הטוב ביותר עבורו, וכפי שרצה. תהיה עימי תמיד במחשבות ובזיכרונות, מכל מה שנתת לי כל כך הרבה – לעולם לא אפרד. לנו לכולנו, אבא, תחסר מאד. בשם כולנו, ניפרד לשלום ונזכור אותך באהבה.
בני המשפחה