אליעזר נולד בשנת 1907 בעיירה רונסברג שבחבל הסודטים.
למשפחה היו עוד שני ילדים. המשפחה התפרנסה ממשק
חקלאי ובו פרות וסוסים. היא החזיקה עד 100 סוסים. בחורף
כשהכפריים לא עבדו בשדות האיכרים היו משלמים עבור
השימוש בסוסים בתוצרת חקלאית בזמן הקציר.
ב־ 1924 שירת אליעזר בצבא הצ׳כי. במסגרת זו היה חבר בתזמורת צבאית. לאחר השיחרור מהצבא המשיך
לנגן עם אביו ואחיו בתזמורת מכבי האש העירונית. המוסיקה והספורט היוו חלק חשוב לאורך כל חייו של
אליעזר. בשנת 1930 נפצע במשחק כדורגל ומאז היפנה עצמו לתחום השיפוט, שימש כשופט בליגות שונות
של אירופה.
עם כניסת הצבא הגרמני לצ׳כיה בשנת 1939 נעצר ונלקח למחנה הריכוז "דכאו". לאחר חצי שנה הוא שוחרר
מהמחנה תמורת כופר צבאי ששילם אחיו. משם הלך לאחיו שהיה פקיד בנק בפראג ובכל יומיים היה עליו
להתייצב אצל הגסטאפו כדי להראות נוכחות.
באוקטובר 1939 הוסע יחד עם כמה מאות יהודים מפראג לברטיסלבה ושם נסגר במחנה מעצר. אחר שבועות
העלו אותו עם היתר על מעין אוניה, גוררת פחם וכך שטו על פני הדנובה לבודפשט, משם ליוגוסלביה ומשם
לסולינה שברומניה. האוניה שטה באטיות, מדי פעם עמדו ואספו כסף בקהילות היהודים לשם קניית מזון.
בסולינה העלו אותו אחרי חודשיים על אוניה טורקית יחד עם פליטים מארצות נוספות. היו 2800 איש
באוניה. זה היה הטרנספורט האחרון שיצא מצ׳כיה.
ואליעזר מספר ״יצאנו מסולינה דרך הבוספורוס והנה בוקר אחד הופיעה אונית מלחמה בריטית. הבריטית
עלו על אניתנו, לאחר 3 ימים הגענו לחיפה ולאחר מכן חילקו אותנו לסרפנד ולעתלית. אני ישבתי בספרפנד
במשטרה. אחרי 6 חדשי מעצר שוחררתי"
באותה תקופה ישן אליעזר במקלטים בשדרות רוטשילד, אח״כ אצל משפחה יאקית זרה, שנתנה לו מקום
לינה. הוא ביקש להתגייס לצבא הבריטי, כדי לנקום בנאצים ועוזריהם, בתחילה סרבו, אך לבסוף הסכימו
לגיוסו. ב 1940 יצא למצרים והגיע למחנה צבאי ליד קהיר. משם נסעו ללוב, לטוברוק, ומשם ליוון. והנה החל
כיבוש יוון בידי הנאצים, את הגדוד בו היה אליעזר העבירו בכל יום למקום אחר, עד קאלאמטה, שם נפלו
בשבי הגרמנים.
את החיילים היהודיים העבירו הנאצים, אחר ימים של הליכות, באמצעות קרונות משא, עד פולניה.
שם עבדו במכרות פחם. ב 1945 הותקף המחנה ע״י כוחות שיחרור רוסים. הגרמנים הנסוגים לקחו איתם
למסע־ הרגלי את השבויים היהודים. בהגיעם לגרמניה שוחררו ע״י הצבא האמריקאי. תקופה קצרה לאחר
שיחרור שהה באנגליה והמשיך לא״י.
בישראל נודע לאליעזר על גורל משפחתו שנכחדה במחנה המוות אושוויץ. אליעזר מצא מקומו בקיבוץ פגש
את ליבה והחליטו להקים משפחה.
במשך שנים עבד בברווזיה ובמספר ענפים אחרים. עם הקמת הבוטניה ב״גת" היה אחד העובדים המסורים.
בשנים האחרונות חלה הדרדרות במצב בריאותו עד גופו לא עמד לו יותר.
אליעזר החזיק במחלתו זמן רב בזכות טיפולה המסור ואוהב של ליבה. נזכור אותו כאיש אוהב חיים, מסור
לעבודתו ופעיל נלהב בספורט.
יהי זכרו ברוך