פלוס — אשר כמעט רק אנשים מחוץ לקיבוצנו קראו לו נהרי — נולד בעיר הקיט טפליץ־-שנאו שבחבל הסודטים בצ׳כיה. הוא היה אחד משלושת הילדים של משפחה אמידה מתבוללת. אביו מת עליו בהיותו בן שש אך אימו הצליחה לשמור על בית חם ולהעניק לילדיה אהבה לטבע, לתרבות ולאמנות בייחוד למוסיקה. מגיל צעיר הצטיין בנגינה על פסנתר. אזור מגוריו הפגיש אותו, בצד התרבות הגרמנית העתיקה, גם עם האנטישמיות, אשר הביאה אותו אל הציונות. בגיל 12 הצטרף לתנועת הנוער הציונית־ סוציאליסטית "תכלת־ לבן", ועד מהרה היה לאחד מפעילי התנועה וממנהיגיה. בסתיו 1930 עלה ארצה והצטרף לקיבוץ ג' בחיפה; עד מהרה הפך להיות הדמות המרכזית בגרעין האוסטרו־- צ'כי שהתרכז בקיבוצנו. בשנים 34-1933 עשה בשליחות הקיבוץ בתנועה בחוץ לארץ. אחרי חבלי קליטה ראשונים היה לאחד החברים המרכזיים בקיבוצנו, ודרכו היתה רצופה פעילות. כאיש קבוצת הבניין התמחה בריצוף, ובימי אבטלה נדד כדי לבצע עבודות בסביבה הקרובה והרחוקה. היה נוטר בתקופת ממשלת המנדט ורועה צאן, ובו בזמן פעל והפעיל אחרים בשטח המוסיקה. פלוס היה שם נרדף לפעילות המוסיקלית אצלנו. בשנת 1954 גוייס לראשונה לוועדת התרבות של הקיבוץ המאוחד, ופעילותו זו השתרעה על פני 15 שנים, הוא ריכז את מקהלת הקיבוץ המאוחד ואת התזמורת הבין קיבוצית. בעת ובעונה אחת פעל בבית: הקים את אולפן המוסיקה האזורי, ריכז את הפעילות בבית־ שרת, הפך את בית התרבות למועדון לחבר, ריכז את מועדון הקשישים וטיוליו, ואחרון — הקים את הארכיון של גבעת־ חיים. התא המשפחתי שהקים עם תרצה היה במרוצת הדורות לאחת החמולות הגדולות אצלנו. פלוס נהנה מאהבתם ודאגתם של בני המשפחה הענפה, בימי שמחה ובעת חוליו. השאיר אחריו את תרצה, שלושה בנים ובת, ונכדים בגבעת־ חיים ובאילות. מדברי חברים פלוס היה בחברתנו תופעה ייחודית. הוא הצליח למזג באורח חייו את אחד האידיאלים הגדולים שליוו אותנו מנעורינו: את עבודת הכפיים עם עבודת הרוח, בחייו הוא. בכל ערוגות החיים שלנו שתולים הפרחים האלו שהוא נטע: בחינוך המוסיקלי, במודעות לאסטטיקה, במודעות לערכים שבעדנה.