אברהם נולד בכפר בהונגריה ועלה ארצה בשנת 1949 ,שבין תושביו ההונגריים והסלובקיים חיו 15 משפחות
יהודיות שפרנסתם על החקלאות. שנים ראשונות למד בבית ספר יהודי ששפת הוראה בו היתה הונגרית,
וארבע שנים בבית הספר של המדינה. בגיל 14 החל לעבוד בחנות הוריו, וגם בחנויות אחרות של יהודים
במקום. בגיל 28 נשא אישה ונולדו להם שני ילדים.
עם פרוץ המלחמה נשלח למחנה עבודה לתיקון מסילת הברזל במקומות שהופצצו ע"י המטוסים של בעלות
הברית. אישתו והילדים נשלחו לאושוויץ וניספו שם.
אחרי 4 שנות עבודה במחנה החליט לברוח. מצויד בתעודה מזויפת שקנה הלך שישה ימים ברגל לכיוון כפר
הולדתו, הגיע ליער שסביבו, שומר היער הנוצרי הסתיר אותו בבונקר וגם השתדל לספק לו מעט מזון. היו
גם ימים שנאלץ להסתפק באכילת עשב ושרשים. כך חי עד לשחרור.
ב-1944 שוחררה הונגריה בידי הרוסים. אברהם חזר לתקופה קצרה לכפרו, ואחר כר הצטרף לאירגון "הגנה"
בסודטים, עבר תקופת הכשרה וב-1949 עלה ארצה. שנים אחדות עבד ביבנה בעבודות שונות, וכאן נשא
את תמר ז"ל.
ב־1954 הגיעה המשפחה לגבעת-חיים, תקופה מסוימת עבד בברווזייה ובהודיה, ואחר כר, עד סוף ימיו,
בבית החרושת "גת".
המוות היה בן בית אצלך ואתה אצל המוות.
שתי משפחות שכלת לפני בואך ארצה, בשואה ובאסונות.
ותמר – אם ושמונה ילדים נכנסו בשערי אושוויץ – ארבע הבנות הגדולות שרדו.
אחרי שנים קשות וטובות של בית משפחה ובית קיבוצי נאלצת לראות בסבלה של תמר ולשאת אתך שנים
את הודאות של הקץ הבלתי נמנע – להראות פנים צוחקות, לטפל, לעודד – ולעמוד ליד קברה של אשתך
הצעירה.
ואחרי כן שתי אחיותיה של תמר – שתיהן באותה מחלה…
הרבה שכול ידעת, אברהם. ולו היו שואלים אותך, היית אומר "זכיתי לנכדה, ותמר לא זכתה".
שוב ושוב ידעת להתגבר, לשמור על מקום עבודה ככל שניתן למצוא את ההנאות הקטנות שבחיים. אהבנו
את הוורדים הנהדרים שלך, את מרפסת העציצים המטופחת.
אהבנו לראות איך הילדים ידעו להחזיר לכם אהבה. פעמיים נאלצו לראות בסבלם ודעיכתם של האדם
האהוב.
הראת לנו, למי שידע להבין, כמה אדם יכול לשאת בלי להישבר. (מדברי חברים)